הקלטות
ממלחמת יום כיפור 1973
אבי יפה יצא לשירות מילואים בקו מעוזי תעלת סואץ, קצת לפני ראש
השנה של 1973. כהרגלו לקח עימו ציוד הקלטה, מתוך כוונה לתעד
וגם להשמיע מוסיקה בעת הפנאי. כשיצא, אף אחד לא דיבר על מלחמה
או העלה בדעתו שמשהו באמת יכול לקרות. כשהגיע לקו, הדברים כבר
נראו אחרת לגמרי. ביום שישי, 24 שעות לפני פרוץ הקרבות, עוד
הספיק להתקשר לרעייתו ולהגיד לה שנראה שהולך להיות משהו רציני.
"בשבת כבר ידענו שהמצרים עומדים לתקוף אותנו. עוד הספקתי
לפרוס את המיקרופונים, וכך הצלחתי לתעד את הדקות הראשונות של
המלחמה." מדובר בחומר דרמטי, טראגי ומרגש, שרק חלקים קטנים
ממנו נחשפו לציבור הרחב לאורך 30 השנה מאז המלחמה, והוא מהווה
עדות כואבת ואותנטית למה שאירע בקו בר-לב באותה מלחמה ארורה.
גם בעת החילוץ הדרמטי המשיך אבי להקליט. עם שוך הקרבות הקליט
עדויות של חיילים ושבויים שחזרו מן השבי. מעדויות אלו התברר
כי המצרים הוציאו להורג שבויים כפותים.
ניתן להאזין לחלק מן ההקלטות באתר האינטרנט www.isracast.com
להאזנה
לחץ כאן
תקציר הסיפור:
קולו השקט של קצין המבצעים של הגזרה המרכזית בתעלת סואץ,
זה המכונה המכונה בקשר "24", בוקע מטייפ הסלילים
הגדול: "כאן עשרים וארבע רות עבור."
מקס ממן (הקשר של מוצב חיזיון) צועק לעזרה בקול ניחר ורועד
מהתרגשות: "אני רוצה אש מטוסים על כל הסוללה הזאת של
הטנקים, מדרום לצומת שיחריבו אותם. שיחריבו אותם. עבור."
"כאן 24. תתאזר עוד כמה דקות בסבלנות. מטוסים יהיו מעליך
מייד לדפוק את כל הטנקים. עבור."
ממן: "עשרים וארבע שים לב. נכנסים עלי דרך השער. אני
מבקש ארטילריה דרך השער ולאבטח לי את השער. עבור.... אני מקבל
כדורים מעל הראש. לא יכול להיות שיהיה עוד שעה. תשלחו מיד
מיד תגבורת עבור. אחרת אנו ניפול, מוקפים מכל עבר גם דופקים
אותנו מכיוון השער. עבור."
"כאן עשרים וארבע. מייד אתה מקבל ארטילריה ומטוסים צריכים
...."
ממן: "עשרים וארבע אני לא יכול להרים את הראש לראות מה
נעשה. תזרז את המטוסים. עבור."
"כאן עשרים וארבע. התאזרו בסבלנות. שבו בבונקרים. עוד
מעט חיל האויר יתקוף."
גם היום, שלושים שנה אחרי, מתרתח אבי יפה, הקשר של מעוז פורקן,
למשמע קולו השקט, המדוד, הרדיופוני של קצין המבצעים של הגזרה,
זה המכונה בקשר בשם הקוד 24: "הוא עבד עלינו כל הזמן,
הבטיח לנו סיוע אווירי, הבטיח לנו ארטילריה וכלום לא בא. נותרנו
לבד. התייחסו אלינו כמו חולים גוססים, שמנסים להנעים את רגעיהם
האחרונים על ערש דווי, ושיקרו לנו כל הזמן".
בהקלטות נשמע אחד מלוחמי המעוזים קורא לעזרה ומתחנן לסיוע
אווירי או אש ארטילרית על המוצב. "הם הורגים אותנו, הם
הורגים אותנו". איש לא בא לעזרתו. הקשר צועק "הם
הורגים אותנו אחד אחד", ומתכוון לחלק מחבריו שנכנעו והוצאו
להורג מחוץ לבונקר לאחר שנכנעו. המצרים חודרים לבונקר בו הוא
שוהה עם להביורים והלוחם צועק "אני נשרף". כאן הפסיק
יפה את ההקלטה: "לא הייתי מסוגל להמשיך. אחרי זה הוא
עוד הספיק לומר "אני הולך למות. בגדתם בנו. אלוהים ישלם
לכם" משחזר אבי יפה, "והקשר עימו נותק לעולמים".
בהקלטה הראשונה שומעים צליל של דריכת נשקים ומייד אחר כך,
בשעה 14:05, יום כיפור השישי באוקטובר 1973, נחרד חדר הבונקר
מהפצצה כבדה מאוד של ארטילריה ומטוסים מצריים. יפה נשמע בהקלטה:
"זה עלינו! העניין מתחיל. יש נ.מ. כבד בשמיים..."
ד"ר אביטל, רופא המוצב: "תעירו את כל החבר'ה בבונקרים."
יפה (בנימה סרקסטית): "טוב. בוקר טוב ילדים."
מרגע זה מוצפת רשת הקשר באין ספור דיווחים על הצליחה המצרית
ועל הפגיעות הקשות. ברקע נשמעות כל העת ההפצצות המצריות המחריבות
את המוצב, קריסות התקרה של הבונקר ונפילות החול לתוך החלל
התת-קרקעי: "כאן וולוו..נפגעתי..הכלי שלי נפגע. אני יורד
לבדוק נזקים. (טיל סאגר) קבל דיווח שבאיזור הטנקים המצרים
יורדים צנחנים. עבור."
תשובה בקשר: "רות. האם אמרת צנחנים? עבור."
וולבו: "חיובי, יורדים שם צנחנים....... באיזור הטנקים
שלהם יש מצנחים עכשיו. עבור."
תשובה: "אנחנו מורידים דרדרים (מטוסים) על האיזור הזה.....תחליף
מיד כלי."
זמן קצר אחרי תחילת ההתקפה מתעוררת בהלה במוצב בשל חשש להתקפת
גזים:
יפה (מדווח בקשר): "מעל המוצב שתי פטריות ענקיות צהובות."
ד"ר אביטל ממלמל: "מה זה אומר?"
יפה: "האם יש חשש לגז?"
תשובה של קצין מבצעים בקשר: "תשמור על עצמך. סוף."
זה, פחות או יותר, מה שיכלו המפקדים והדרגים הבכירים להציע
בתוך האין-אונים הכללי ששרר באותה שעה בחזית. אלא שבשלב ההוא
חומרת המצב לא מובנת כלל לאף אחד בצה"ל ובמדינת ישראל.
ברגע של הפוגה, עוסקים במעוז קצת בענייני חולין. אבי יפה
מראה תמונה של משפחתו.
מרציאנו: "אורי קוראים לו?" שר בספרדית: "אונה
קופלה פרה אורי אס ספציאל"...."
ד"ר אביטל: "רבותי זה שום דבר. מה זה? מה זה לעומת
הנצח?"
אבי: "אתה בעד הנצח?"
ד"ר אביטל: "אני בעד."
אבי: "אז תנצח."
בקשר: "פורקן כאן 17 (ארטילריה) עבור."
אבי: "כאן פורקן עבור."
קשר: "כאן 17, האם יש טעם להמשיך לירות על איזור מצת?
עבור."
אבי: "כאן פורקן - חיובי. יש חי"ר שהתחפר, עבור."
עם חלוף השעות והעזרה שלא מגיעה חודרת ההכרה שהפעם לא נצליח
לדפוק אותם חזק, מהר ובאופן אלגנטי ושבנתיים הם שוברים לנו
את העצמות ולא להיפך. מכל עבר ממשיכים להגיע דיווחים קשים.
מוצב "תככן" קורא לעזרה דחופה: "שיעשו את
זה מהר עבור. כאן תככן..שים לב...הכוח מדרום ממשיך לעלות עלינו.
חוצים את הגשר טנקים. הם עולים עלינו! כוח עצום! זקוקים מיד
לכוח אווירי פלוס ארטילריה."
אבי יפה: "אנשים לא מבינים מה זה אימה. מה זה לדעת שעוד
מעט אתה תמות. שמעתי את חזיון נופל. שמענו בשידור ישיר את
המצרים חודרים למוצבים אחרים וטובחים שם את החברים שלנו. היה
ברור שתיכף זה יקרה לנו. כתבתי צוואה וניסיתי לדמיין את עצמי
מת. חשבתי איך אני אראה בתור גופה, איך אני איראה מת? היה
ברור לי שזה רק עניין של עוד שעה או שעתיים".
מההקלטות עולות גודל התוהו ובוהו ששרר לאורך החזית כשאף אחד
לא מבין מה מתרחש והפיקוד מנתק למעשה מגע מהמעוזים הנצורים.
גם התיאום האווירי לא התקיים למעשה. ההקלטות מתעדות ירי אדיר
של טילי נ"מ מצריים לשמיים נגד מטוסי חייל האוויר. המטוסים
מגיעים בטיסה נמוכה ומחרישת אוזניים ומפציצים ליד המעוז ואת
המעוז עצמו. רסיס פגע בראש של חייל בשם שלמה מרציאנו.
מפקד המעוז, מאירקה ויזל, צורח בקשר על המפקדה בטסה: "הלו? גדוד? תשמע
רגע. לנו אין קשר למטוסים הם מרביצים עלינו. השאלה אם הם מזהים
בברור את המעוז שלנו...... יורים עלינו."
ליד מכשיר ההקלטה פעל גם מכשיר רדיו שהיה מכוון על קול ישראל.
ההקלטה קלטה לעיתים גם את סיסמאות הגיוס (סיר בשר, סיר בשר)
שהקריא דן כנר. הסיסמאות כידוע, באו מאוחר מדי. אנשי המילואים
הגיעו כבר כשרוב המעוזים נפלו והשאר היו מכותרים.
לאורך כל ההקלטה ממשיך קצין המבצעים עשרים וארבע להרגיע בשקרים:
"הכל יהיה בסדר. עבור." הוא חוזר ואומר.
לפתע מתפרץ מישהו לתוך הקשר בצעקות: "הלו..היי..עולים
עלינו בנגמ"שים וחיילים מתפרסים."
אבי יפה עולה לרשת ומזהיר את חיילי המעוז: "יש צלף על
הגג של בית החולים הישן."
המצרים פותחים בהתקפה על המעוז. יפה צועק בקשר: "עולים
עלינו!"
מאירקה: "הם 8 נגמ"שים שעולים עלינו,
הנה מטוס! מטוסים מגיעים!"
מגיע מיג בטיסה נמוכה ומשליך פצצה בין המעוז למצרים התוקפים
- הפצצה נופלת קרוב למצרים וד"ר אביטל שצפה בהתקפה צועק:
"מצויין מצויין !!!"
יפה בקשר: "17 מפורקן, 17 מפורקן, האם ירה עבור?"
ארטילריה: "כאן 17, תוך חצי דקה מוריד עליך מטחים, עבור."
אלא שהעזרה, כאמור, לא באה.
במעוז ממתינים להתקפה המצרית ופותחים באש כשהמצרים מתקרבים.
בהקלטה נשמעים קולות ירי ופיצוצים תוך צעקות. מייד לאחר מכן
חודרת פצצה לתוך המעוז. מאירקה (המפקד): "כל הבונקרים
מתמוטטים! אנחנו פה חנוקים!"
אחד הקטעים ההזויים ביותר בהקלטות מתרחש יום לאחר פרוץ הקרבות.
יפה, ברגע של תושיה, יוצא אל התופת ומחבר את קו הטלפון בחוץ
שניתק מההפצצה, כך שניתן ליצור קשר ישיר עם המפקדות בטסה ובבלוזה.
ראשון זוכה לעשות שיחת טלפון מש"ק מודיעין בשם דודו שהוצב
במעוז זמן קצר לפני כן כדי לדווח על המתרחש באיזור. מאז תחילת
הקרבות לא עשה צה"ל שימוש באותם מש"קים כדי שידווחו
מה בדיוק קורה בתעלה. דודו רוצה לדווח על המצב ומרים בהתרגשות
את השפופרת. מהצד השני נמצאת הקשרית של יחידת המודיעין שלו.
דודו: "הלו מי זה?"
"עירית"
"עירית את יכולה להשיג לי את בני (המפקד של יחידת המודיעין)?"
עירית אדישה ובמקום לצאת מעורה על הטלפון הזה מתוך המעוז הנצור
אומרת: "אני לא יכולה לאתר אותו. זה דחוף?"
דודו: "תראי עירית, זה דודו."
עירית: "כן" (באדישות)
דודו: "אתם יודעים איפה אני נמצא. אנחנו כל החדר פה אנחנו
בנתיים בסדר."
עירית: "כן"
דודו: "חוטפים הרבה אבל בינתיים בסדר, נו."
עירית: "או קיי"
דודו: "אז פשוט תדעו שאנחנו בסדר ותשתדלו להיות אתנו
בקשר."
עירית: "טוב, ביי"
אבי יפה משחזר: "כולנו היינו המומים. שתקנו שניות ארוכות
אחרי שהיא ניתקה את הטלפון. המומים מהאדישות של עירית. אדישות
אנושית ואדישות מקצועית מודיעינית. דודו ממש נכנס להלם מהקטע
הזה והפך אפאטי לחלוטין."
היחידי שכן עשה שימוש בקו הטלפון החם לתוך ראש הגשר המצרי
היה מפקד אוגדה 134, אריאל שרון.
הוא התקשר למעוז של יפה ואמר: "מדבר המפקד. אתה מזהה
את קולי? אתה יודע מי אני, נכון?"
במוצב פורקן זיהו את קולו של שרון. מכאן ואילך מתנהלות שיחות
רבות בין שרון וצוות המוצב.
הוא עושה בהם שימוש כדי לאסוף עוד ועוד מודיעין על המתרחש
בגזרה. יפה העביר את הטלפון לשוקי ורץ להפעיל את ההקלטה.
... ...
שרון: "תגיד לי כמה..שלום לך."
שוקי: "שלום וברכה"
שרון: "תגיד לי. כמה טנקים אתה רואה שם?"
שוקי: "בסביבות שלושים טנקים."
שרון: "האם כל הטנקים בערו?"
מאירקה: "הם כנראה נפגעו אבל בלי לבעור."
מאירקה: "אתה מבין? הם תופסים שם שטח של כמעט ק"מ
אורך."
שרון: "תגיד לי, ההתרשמות שלכם בכלל שזה, כל החבר'ה האלה
הם בעייפות או הם בתנופה או מה ?"
מאירקה: "אני אומר לך. מסתכלים עליהם אחרי שחיל האויר
ירד, אז נזכרים מלפני שש שבע שנים.
(הכוונה למלחמת ששת הימים)"
שרון: "היית חייל אז, או מה?".
מאירקה: "בטח שהייתי חייל. תראה אני כבר..זו פעם שלישית.
אתה מדבר עם זקן בן 41 כמעט."
שרון: "טוב, תראו חבר'ה. אני, הגענו רק עכשיו. עכשיו,
אני מתכוון לעשות כל מאמץ להוציא אתכם. אהה.. אני לא רוצה
לעזוב אתכם שם, בשום פנים ואופן. אני קצת יותר מאוחר אני אתקשר
אליכם ואגיד לכם מה אנחנו עומדים לעשות."
ההקלטות מתעדות עוד ועוד מוצבים במצוקה קשה מאוד. איציק מאור
ז"ל, סגן מפקד מוצב חיזיון:
(המפקד, סגן רמי ברעלי ז"ל, נפגע קשה מיד בהתחלה) "מדבר
קודקוד תככן, שים לב. אנחנו מוקפים. בפירוש המילה מוקפים עם
עשרות טנקים ומאות חיילים שעולים עלינו לאט אבל בביטחון. אנחנו
חייבים שיגיעו מטוסים כדי, אלף, להרים את המורל ובית להעיף
את כל הכח הזה. הגשרים שלמים ורכב נע עליהם ללא הרף. עבור."
בהקלטות יש זכר גם לאחת התופעות המכוערות בפרשת המעוזים.
אחד המפקדים הבכירים הורה ליחידות טנקים להתקרב בחשאי למעוזים
ולהוציא משם את אנשי המודיעין, כדי לוודא שלא ייפלו בשבי.
כשהטנקים הגיעו ניתלו עליהם גם לוחמים אחרים אבל הם הופלו
מהטנקים שקיבלו פקודה חדה שלא לקחת אף אחד אחר, רק את אנשי
המודיעין. תוך כמה שעות נהרגו לוחמים אלה או נפלו בשבי.
אבי יפה לא סולח לעצמו עד היום שהיו לו רק שבע שעות של חומר
גלם (סרטי הקלטה) ולכן נאלץ להקליט על הקלטות קודמות. במוצב
היו מש"קי מודיעין עם ציוד הקלטה יקר, אך הם לא הסכימו
להעמיד אותו לרשות יפה ולא חשבו לעשות בו שימוש בעצמם. הם
חששו שישפטו אותם.
מוצב פורקן ננטש באישון לילה שאחרי כישלון מתקפת הנגד ב-8
באוקטובר. החיילים הלכו ברגל 16 ק"מ דרך המצרים, עד שנאספו
למחרת בידי הטנק של המג"ד שאול שלו מאוגדת שרון. 33 חיילים
ניתלו על טנק אחד ויצאו מהתופת. בתום החילוץ חזר הטנק לקרב,
נפגע מטיל סאגר ואנשיו נהרגו, ביניהם סא"ל שאול שלו.
באמצע ההימלטות באישון לילה מהמוצב הוקלט עוד קטע הזוי במיוחד.
אחד מאנשי המודיעין אמר ליפה, שהלך לידו עם מכשיר ההקלטה שמה
שחבל לו באמת הם 7 סרטים סקוטש 50 ל"י כ"א שנשארו
במוצב.
"זה מה שמרגיז אותי, השארתי שם 7 סרטים סקוטש, 7 אינץ',
50 לירות כ"א, יכולתי לקחת אותם הביתה."
יפה: "היחידי שאמר לנו את האמת היה אריאל שרון. הוא
לא בילף אותנו ולא שיקר אותנו. הוא אמר לנו כל הזמן שאנחנו
צריכים לחלץ את עצמנו בכוחות עצמנו ושהוא יוכל לעזור רק מנקודה
מסויימת".
אחרי המלחמה הקליט יפה שיחה של עצמו עם שרון ובה אמר ראש
הממשלה את הדברים הקשים הבאים:
"ניתן היה לחלץ את האנשים מהמעוזים. אני אומר את זה
גם עכשיו. כי הצליחה האמיתית בעצם התחילה בשמיני לחודש. אני
הגעתי עם האוגדה בצהריים ובשעות אחרי הצהריים תבעתי ממפקדת
הפיקוד לאפשר ביצוע של חילוץ המעוזים, שהייתה צריכה להיות
בנויה על ידי התחברות למעוזים בגזרות קצרות מאוד. אתה מבין
מה שאני אומר? לא קיבלתי אישור לנושא הזה ולא רק שלא קיבלתי
אישור לנושא הזה אלא שנאמר לי תבוא בערב בסביבות שבע בערב
בפיקוד לג'בל אום חשיבה, לדבלה ושם תעלה את התוכנית שלך."
"אני אמנם נתתי הוראות לכוחות והכוחות היו מוכנים לעניין
הזה אבל לא שלחו הליקופטר להביא אותי לשם. אני המתנתי במשך
כמה שעות על איזה דיונה באיזור טסה עד שהם הואילו לשלוח. אני
אמרתי אחר כך שלפי הערכתי בכוונה השהו את שליחת ההליקופטר
כדי שאי אפשר יהיה להעלות את הבעיה באותו ערב. התקשרתי לשר
הביטחון אז וטענתי שניתן לחלץ את אנשי המעוזים".
===
מתוך כתבת ידיעות אחרונות "זעקת המעוזים"
15/8/2003 |
